<h1>שו"ת הריב"ש סימן י"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ומה ששאלת בכתב אחר על היין שהובא מן מיורקה והעידו האנוסים ששלחוהו שהוא כשר ממורביטרי. תשובה. אין האנוסים שבמיורקה ולא בשאר ארצות יכולין להשמר מסתם יינן, ואף אם נזהרין בו אין יכולים להזהר ממגע עובדי כוכבים. ואף הטובים שבהם שהם ממין הכשרים לעדות, מ"מ חשודים הם שאם נגע אינו יהודי ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתיה. וכיון שהן חשודין על אותו דבר אם נאמנין עליו אם לאו, איכא פלוגתא בהא מלתא בבכורות פר' כל פסולי המוקדשין [בכורות ל"ה ע"א] דר"מ סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו. ויש מי שפסק כר"מ משום דהתם בפר' עד כמה [ל' ע"א] איכא סתמא כוותיה. דתנן התם זה הכלל כל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו. אבל רוב הפוסקים וכל האחרונים פסקו כרשב"ג, משום דביומא [ע"ח ע"א] אפסיק הלכתא בהדיא כוותיה. ולא חיישינן לההוא סתמא דבפר' עד כמה, דסתם (וא"כ) [ואח"כ] מחלוקת הוא. הלכך נאמן על של חבירו ולא על של עצמו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' י"א מה' עדות [ה"ח]. כ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה. ועוד כתב בתשובה ההיא שהחשוד בדבר אינו נאמן על של עצמו ואפילו בשבועה. ואע"ג דקיי"ל דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לדבר אחר דהא מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה אא"כ הוא מומר לנסך את היין ולחלל שבת בפרהסיא, כדאיתא בפ"ק דחולין [ה' ע"א], מ"מ במה שנחשד הרי אנו רואים אותו כמומר גמור לאותו דבר, ואפילו בשבועה אינו נאמן, שכבר הוא חשוד לעבור על אותו דבר, שהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא. שאם אי אתה אומר כן, מומר אוכל נבלות לתאבון ישבע שלא יאכילנו שום נבלה, ולא נצטרך לבדוק סכין אחריו בכל שעה ששוחט. וכן אם לא בדק סכין אחריו למה אסורה, ישבע ששחט כראוי בסכין יפה ונאמינהו. וכן עמי הארץ שאין נאמנין על המעשר, ישבעו שהוא מתוקן ויאמנו. וכן מה שאמרו בפ' עד כמה [ל' ע"ב] הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה, למה לי שלשה, ישבע לפני שנים שלא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים. אלא שהחשוד בדבר אינו נאמן על אותו דבר ואפילו בשבועה, כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה [ח"א סימן ס"ד]. א"כ בנדון שלפנינו אם אלו האנוסים חשודים על סתם יינם אפי' במגע עובד כוכבים ביין שלהם, אין נאמנין על שלהם ואפילו בשבועה. אבל נאמנין על של אחרים, שאין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים.
